|
עמוד הבית
>
הספדים למנשה גיל
|
|
מנשה גיל זִכְרו לברכה הכרתי לראשונה את מנשה גיל לפני כחמישים שנה, חייכן, ביישן, נוכֵח דרוּך בהתנהגות אישית אופיינית למכבדי-אדם באשר הוא אדם, בדרך-ארץ ונימוס לסובבים. חיוך ביישני על פניו הקרין כבוד ודרך-ארץ ביחד עם מוכנות לעשייה. עיניו השחורות בוהקות אם להבעת שמחה על שנקרא
לעזרה ואם להבעת מוכנות לעשייה כמעט ברוח "נעשה ונשמע" ובהבנה מלאה של הנדרש להיעשות. לא חלף זמן ואני ככל האחרים יכולנו להבחין ולחוש מוחשית את מסירותו, את החום האנושי, את יושרו וחביבותו. "איזהו החכם המכיר את מקומו" מנשה הכיר מכתם זה ושם לעצמו גבולות אחריות, ציות, ועשייה
קפדנית. עם השנים זכיתי להיות מנהלו. הכרתיו מקרוב ונחשף בפני עוד צד אנושי וכך היה לי כחבר הנאמן גם לתפקידי. באחד מימי ששי בשובי מהיעדרות ארוכה מהארץ, נודע לי שמנשה על דעתו ובזמנו שלו ולעיתים בהוראת הממונים עליו, היה מסיע דרך-קבע את מי מבני משפחתי לטיפול בבית חולים.
באותו יום שישי הניח אבי זכרו-לברכה את ידו על ראשי וכהרגלו בירכני בברכה המסורתית באומרו: "ישימך אלוהים כאפרים ומנשה.." שאלתי את אבי, במה זכה מנשה בן יוסף בן יעקב אבינו להיות מונצח לעד בתורה ובדת, עד שהוא כדוגמא לחיקוי בישראל? בתשובת אבי לשאלתי גיליתי את שמצאתי במנשה
גיל- איש עשייה העושה את המוטל עליו ולא יחסיר דבר. איש אחווה ורעות כמנשה שבספר "בראשית" שלא גילה כל רגשי קנאה ושנאה ולא גבה ליבו, בוודאי לא כלפי אפרים אחיו הצעיר אפילו כאשר סבו יעקב אבינו הציבו שני למרות היות מנשה הבכור ככתוב: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה..." כל כך
התרשם יעקב אבינו מנכדו מנשה, עד שאימץ אותו ואת אפרים כבניו והם היו אבות לשנים מתוך שנים-עשר שבטי ישראל. כן מנשה גיל, המסור הנאמן והחבר, נפתולי חיי הרחיקוני עד שלא פגשתיך מזה זמן, אך מנשה, תמיד נשאתי שמך עמי כאות וסמל לחבר דואג, לאחווה ולמסירות. כך אמשיך לאמץ זכרך
לברכה יחד עם משפחתי יחד עם כל החברים לעבודה ואלה שזכו להיות מנהליך. ברוח מסורת ישראל- נוח על משכבך בשלום ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אברהם רותם. 17.2.206 ח' אדר תשע"ו
|
|
|
| חדשות
|
כתבה אישית של אברהם רותם
אַבְטָחָה אֵינָהּ בִּדּוּר, רְכִילוּת וְסִפּוּרִים לַחֶבְרֶ'ה
הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה "אַחֲרֵי מוֹת, קְדוֹשִׁים וֶאֱמֹר"
הֵן שֵׁם נִרְדָּף לְתָאֵר ז"ל כְּמוֹפֵת וּכְבוֹדוֹ לִשְׁמֹר.
יֵשׁ וּלְעִתִּים, חֲבֵרִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה בְּכָךְ מַגְזִימִים
בְּסִפּוּרֵי אָנֶקְדּוֹטוֹת אִם שֶׁחָווּ, אוֹ הָיוּ כְּחוֹלְמִים.
יֵשׁ גַּם וז"ל בְּטֶרֶם לֶכְתּוֹ יְסַפֵּר בְּדִיחוֹת וּבְדוּתָא
שֶׁמִּבִּלְעָדָיו אֵין הַזּוֹכֵר וְיָכֹל לְהָעִיד עַל נְכוֹנוּתָהּ.
אָמְנָם הַבְּדִיחוֹת, אָנֶקְדּוֹטוֹת וְהַבְּדוּתוֹת כָּל כֻּלָּן
שִׁעְשְׁעוּ וּבִדְּרוּ כִּי הז"ל הַזֶּה הָיָה כִּשְׁרוֹנִי כְּלֵיצַן
בְּדִיחוֹתָיו סֻפְּרוּ פְּעָמִים אֵין סְפֹר עַד הָיוּ כֶּאֱמֶת,
עַד אוּלַי מוֹנוּמֶנְט לִשְׁמוֹ יִבָּנֶה וְיִכָּתֵב סֵפֶר לְמֵת.
***
הַקְדָּמָה זוֹ תּוֹצָאָה לִקְרִיאָתִי רֵאָיוֹן בּוֹ סִפֵּר ז"ל,
וְזֶה הֱבִיאַנִי לִכְתֹּב מִלִּים אֵלּוּ, בְּהַכִּירִי אֶת הנ"ל.
לְדִידִי, הַכָּבוֹד לָאִישִׁים וְלִמְאַבְטְחִים יוֹתֵר חָשׁוּב,
מִזֵּכֶר ז"ל, אַף שֶׁהָיָה לֵיצָן מַצְחִיק, בַּדְרָן וְאָהוּב.
שָׁנִים אֲחָדוֹת שֶׁאֲנִי מִתְלַבֵּט אִם לוֹמַר וּלְפַרְסֵם
מַאֲמָר כְּנֶגֶד מְסַפְּרֵי בְּדוּתוֹת מִבְּלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם,
בְּעִקְבוֹת סִפּוּר בְּדוּתָא עַל מַנְהִיגַת הַמְּדִינָה ז"ל
שֶׁנּוֹעֲצָה בּוֹ כִּמְאַבְטְחָהּ וְלֹא בָּאַחֵר, מַמָּשׁ בַּמַּזָּל,
אִם לְיָרֵט מְטוֹס נוֹסְעִים לוּבִי וְאִם אוֹתוֹ לְהַפִּיל
וְהוּא שֶׁהִצִּיעַ לָהּ לְהוֹרוֹת לְחֵיל-אֲוִיר לְשַׁגֵּר טִיל
וְאָכֵן הַמָּטוֹס הַלּוּבִי הַזֶּה הֻפַּל מִשְּׁמֵי מִדְבָּר סִינַי.
נִדְהַמְתִּי לְמִשְׁמָע זֹאת, הִתְאַפַּקְתִּי וְנָשַׁכְתִּי שְׂפָתַי.
תַּדְהֵמָתִי בַּעֲבַר כְּתַדְהֵמָתִי הַיּוֹם בְּקָרְאִי הָרֵאָיוֹן,
הַאִם הָאִישִׁים בְּיִשְׂרָאֵל אֱוִילִים רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן?!
הִכַּרְתִּי כַּמָּה מֵהֶם וְיוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הז"ל וְמִזֶּה הַחַי
וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לִקְרֹא לַחֲבֵרִים שֶׁגַּם הֵם יִקְרְאוּ דַּי!
שָׁמַעְתִּי מֵאִישִׁים ומרל"שים עַל הז"ל שֶׁבָּרֵאָיוֹן,
לְעוֹלָם לֹא אֲפָרְטֵם. אָנֹכִי מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עִקָּרוֹן,
שֶׁלִּמְּדוּנִי קוֹדְמַי, וְלִמַּדְתִּי רַבִּים וּבְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים-
אֶת שֶׁהַמְּאַבְטֵחַ עֵד לְצִדֵּי מְאֻבְטָח עָלָיו לְהַפְנִים
עָלָיו לִהְיוֹת כְּאוֹתוֹ "בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה,"
כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁעִקָּרוֹן זֶה חִיּוּנִי וְאֵינוֹ סְתָם הַטָּפָה.
לְאִישִׁים נִלְוִים מְאַבְטְחִים בַּעֲלֵי יְכוֹלֶת וְהָאֵיכוּת
לְאַבְטֵחַ הַהַנְהָגָה הַדֶּמוֹקְרָטִית בְּהַקְרָבָה וּמְסִירוּת.
הִמָּצְאוּתָם לְצִדֵּי הָאִישִׁים אֵינֶנָּה בִּזְכוּת שַׁיָּכוּתָם,
מוֹצָאָם, אוֹ מִשְׁפַּחְתָּם הֵם שָׁם בִּשְׁלִיחוּת מְדִינָתָם!
וְעִם הַכָּבוֹד לַבַּדְרָן ז"ל אוֹ חַי, לַמְּשָׁרֵת וְלַגִּמְלַאי,
חוֹבָה לְהַצִּיב מַחְסוֹם בִּפְנֵי מְאַבְטֵחַ מְרָכֵל וּבַדַּאי!
לְמַעַן הַגִּלּוּי הַנָּאוֹת,
אֲנִי מוֹדֶה "שֶׁחָטָאתִי" בְּכִתְבֵי סֵפֶר "הָאֱמֶת, חָבֵר"
סֵּפֶר המְסַקֵּר אֶת הָאֵרוּעִים, נִבְדַּק וְזָכָה גַּם לַהֶתֵּר,
סֵפֶר שֶׁנִּתֵּחַ אֶת הַמֶּחְדָּל בְּאַבְטָחַת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה,
וְהִצְבִּיעַ עַל הַכִּשָּׁלוֹן וְאַשְׁמַת הָאַבְטָחָה הָאֻמְלָלָה.
אברהם רותם.
07.04.2017
09/04/2017
|
|