|
עמוד הבית
>
הספדים למנשה גיל
|
|
כפר סבא, 17 פברואר 2016 ח' אדר א' תשע"ו הלווית מנשה גיל צר לנו להיפרד ממך חבר נאמן. החזרת את נשמתך לבורא אחרי ששרית עם מחלה קטלנית שלא יכולת לה...אנו שתמיד הקפנו אותך באהבה ובהערכה ללא סייג, קצרה ידנו ואף תמיכה נפשית או עידוד לא הענקנו לך ברגעיך הקשים. אולי כי לא
יעדנו ...אף ששמך גיל – לא יום של שמחה הוא לנו. אבל השמחה הייתה תמצית חייך! ראינוך בעבודה הן ברגעי לחץ בימי שגרה וכן במבצעי אבטחה מורכבים ואתה מעמיס על כתפיך מטלות ללא חשש שמא לא תעמוד בהן. ואינך נח עד שהשלמת המשימות ותמיד – כלפי חוץ – נסוך החיוך על פניך הקורנות
מסיפוק והכל בשלווה וללא טרוניות ותלונות. וכמובן מאליו ובטבעיות ושוב מותח שריר ומוכן לגל נוסף של מטלות. וכך הולכת ונבנית הערכה ל"מוסד" ושמו מנשה. השם נישא בפי כל אנשי היחידה וכולם מעריכים ומשבחים ובעיקר לא רק אוהדים, אלא, אוהבים! וכי יימצא אדם בסביבתנו ובתוכנו שאי פעם התלונן
עליך או רב אתך או לא אוהב אותך ומי לא נשא לך תודה גם אם מופנמת וללא אומר. אבל הייתה הסכמה מוחלטת שמי כמוך מנשה, במסירות לתפקידך בחריצות ובנאמנו ת לחבריך ולמסגרת שבה היית משולב. לא תקופה ממושכת עבדנו יחד, אבל מרגע ראשון שהציבו אותך ביחידה לתפקיד מוגדר, זיהנו את
כישוריך הבולטים וראינו את הפוטנציאל הטמון בך ועל היכולת שלך לתרום בתחום המינהל, ולפיכך הפקדנו בידיך הרבה מעל היעוד הראשוני וכך הלכה והתרחבה שליטתך על מכלול דרישות הלוגיסטיקה של היחידה ששדה פעילותה דינמית ועולה ומתחדשת ודורשת פתרונות קבועים או מאולתרים. ואתה עמדת
בעולה של "מלכות" בשקט, ביעלות ותמיד בחיוך. בזיכרון תמיד תישמר כאדם. ישר דרך, נקי כפיים וטהור לב, אמין, חרוץ, נחבא אל הכלים, מאופק וחייכן. נעמת לנו בנועם הליכותיך במזגך הנוח ובנכונות לסייע לזולת. אשרי המדינה שמשרתיה הם כמוך. לבני המשפחה היקרים: עד כאן כפי שמנשה נצור
בזיכרוני וגם מהגיגי ליבי. אולם בזיכרוני עלו והדהדו מילותיו הקולעות של נתן אלתרמן-משורר הנערץ עלי שהטיב להנציח במילותיו הבהירות תחושות ומחשבות יהודיות וכלל אנושיות. יגעתי ומצאתי והרי מספר שורות מתוך שירו " קץ האב" האסוף בספרו "שמחת עניים": "אבל גם בשכבו נטול קול ומזור, ובקרבך
אליו, צעד צעד, עוד נדמה לו כי הוא הנקרא לעזור ואת המבקשת סעד... כי האב לא ימות. כי הוא אב לאין קץ. כי שאולה ירד חיים"... עד כאן דברי המשורר ומה לנו ומי אנו כי נוסיף?... יהי זכרך ברוך ארהל'ה אלדן
|
|
|
| חדשות
|
כתבה אישית של אברהם רותם
אַבְטָחָה אֵינָהּ בִּדּוּר, רְכִילוּת וְסִפּוּרִים לַחֶבְרֶ'ה
הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה "אַחֲרֵי מוֹת, קְדוֹשִׁים וֶאֱמֹר"
הֵן שֵׁם נִרְדָּף לְתָאֵר ז"ל כְּמוֹפֵת וּכְבוֹדוֹ לִשְׁמֹר.
יֵשׁ וּלְעִתִּים, חֲבֵרִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה בְּכָךְ מַגְזִימִים
בְּסִפּוּרֵי אָנֶקְדּוֹטוֹת אִם שֶׁחָווּ, אוֹ הָיוּ כְּחוֹלְמִים.
יֵשׁ גַּם וז"ל בְּטֶרֶם לֶכְתּוֹ יְסַפֵּר בְּדִיחוֹת וּבְדוּתָא
שֶׁמִּבִּלְעָדָיו אֵין הַזּוֹכֵר וְיָכֹל לְהָעִיד עַל נְכוֹנוּתָהּ.
אָמְנָם הַבְּדִיחוֹת, אָנֶקְדּוֹטוֹת וְהַבְּדוּתוֹת כָּל כֻּלָּן
שִׁעְשְׁעוּ וּבִדְּרוּ כִּי הז"ל הַזֶּה הָיָה כִּשְׁרוֹנִי כְּלֵיצַן
בְּדִיחוֹתָיו סֻפְּרוּ פְּעָמִים אֵין סְפֹר עַד הָיוּ כֶּאֱמֶת,
עַד אוּלַי מוֹנוּמֶנְט לִשְׁמוֹ יִבָּנֶה וְיִכָּתֵב סֵפֶר לְמֵת.
***
הַקְדָּמָה זוֹ תּוֹצָאָה לִקְרִיאָתִי רֵאָיוֹן בּוֹ סִפֵּר ז"ל,
וְזֶה הֱבִיאַנִי לִכְתֹּב מִלִּים אֵלּוּ, בְּהַכִּירִי אֶת הנ"ל.
לְדִידִי, הַכָּבוֹד לָאִישִׁים וְלִמְאַבְטְחִים יוֹתֵר חָשׁוּב,
מִזֵּכֶר ז"ל, אַף שֶׁהָיָה לֵיצָן מַצְחִיק, בַּדְרָן וְאָהוּב.
שָׁנִים אֲחָדוֹת שֶׁאֲנִי מִתְלַבֵּט אִם לוֹמַר וּלְפַרְסֵם
מַאֲמָר כְּנֶגֶד מְסַפְּרֵי בְּדוּתוֹת מִבְּלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם,
בְּעִקְבוֹת סִפּוּר בְּדוּתָא עַל מַנְהִיגַת הַמְּדִינָה ז"ל
שֶׁנּוֹעֲצָה בּוֹ כִּמְאַבְטְחָהּ וְלֹא בָּאַחֵר, מַמָּשׁ בַּמַּזָּל,
אִם לְיָרֵט מְטוֹס נוֹסְעִים לוּבִי וְאִם אוֹתוֹ לְהַפִּיל
וְהוּא שֶׁהִצִּיעַ לָהּ לְהוֹרוֹת לְחֵיל-אֲוִיר לְשַׁגֵּר טִיל
וְאָכֵן הַמָּטוֹס הַלּוּבִי הַזֶּה הֻפַּל מִשְּׁמֵי מִדְבָּר סִינַי.
נִדְהַמְתִּי לְמִשְׁמָע זֹאת, הִתְאַפַּקְתִּי וְנָשַׁכְתִּי שְׂפָתַי.
תַּדְהֵמָתִי בַּעֲבַר כְּתַדְהֵמָתִי הַיּוֹם בְּקָרְאִי הָרֵאָיוֹן,
הַאִם הָאִישִׁים בְּיִשְׂרָאֵל אֱוִילִים רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן?!
הִכַּרְתִּי כַּמָּה מֵהֶם וְיוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הז"ל וְמִזֶּה הַחַי
וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לִקְרֹא לַחֲבֵרִים שֶׁגַּם הֵם יִקְרְאוּ דַּי!
שָׁמַעְתִּי מֵאִישִׁים ומרל"שים עַל הז"ל שֶׁבָּרֵאָיוֹן,
לְעוֹלָם לֹא אֲפָרְטֵם. אָנֹכִי מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עִקָּרוֹן,
שֶׁלִּמְּדוּנִי קוֹדְמַי, וְלִמַּדְתִּי רַבִּים וּבְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים-
אֶת שֶׁהַמְּאַבְטֵחַ עֵד לְצִדֵּי מְאֻבְטָח עָלָיו לְהַפְנִים
עָלָיו לִהְיוֹת כְּאוֹתוֹ "בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה,"
כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁעִקָּרוֹן זֶה חִיּוּנִי וְאֵינוֹ סְתָם הַטָּפָה.
לְאִישִׁים נִלְוִים מְאַבְטְחִים בַּעֲלֵי יְכוֹלֶת וְהָאֵיכוּת
לְאַבְטֵחַ הַהַנְהָגָה הַדֶּמוֹקְרָטִית בְּהַקְרָבָה וּמְסִירוּת.
הִמָּצְאוּתָם לְצִדֵּי הָאִישִׁים אֵינֶנָּה בִּזְכוּת שַׁיָּכוּתָם,
מוֹצָאָם, אוֹ מִשְׁפַּחְתָּם הֵם שָׁם בִּשְׁלִיחוּת מְדִינָתָם!
וְעִם הַכָּבוֹד לַבַּדְרָן ז"ל אוֹ חַי, לַמְּשָׁרֵת וְלַגִּמְלַאי,
חוֹבָה לְהַצִּיב מַחְסוֹם בִּפְנֵי מְאַבְטֵחַ מְרָכֵל וּבַדַּאי!
לְמַעַן הַגִּלּוּי הַנָּאוֹת,
אֲנִי מוֹדֶה "שֶׁחָטָאתִי" בְּכִתְבֵי סֵפֶר "הָאֱמֶת, חָבֵר"
סֵּפֶר המְסַקֵּר אֶת הָאֵרוּעִים, נִבְדַּק וְזָכָה גַּם לַהֶתֵּר,
סֵפֶר שֶׁנִּתֵּחַ אֶת הַמֶּחְדָּל בְּאַבְטָחַת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה,
וְהִצְבִּיעַ עַל הַכִּשָּׁלוֹן וְאַשְׁמַת הָאַבְטָחָה הָאֻמְלָלָה.
אברהם רותם.
07.04.2017
09/04/2017
|
|